פתח דבר
הנאשם, קבלן גיזום וגינון, הורשע לאחר שמיעת ראיות במתן שוחד לבן גיאת סגן מנהל אזור במחלקת גינון וגיזום בעירית תל-אביב, עובד ציבור כהגדרתו בחוק.
הנאשם הורשע בכך שבשנים 2006 - 2008 נתן לבן גיאת פעמיים בשנה לפני ראש השנה ולפני פסח תלושי קנייה של יינות ביתן בסך 1,000 ש"ח, ובסך הכל נתן תלושים בערך כולל של 6,000 ש"ח במשך שלוש שנים בשש הזדמנויות שונות. הנאשם זוכה מחמת הספק מאישום נוסף שייחס לו העברה חד פעמית של מזומן בסך של כ - 3,000 ש"ח.
טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה עמד על חומרת העבירה, הערכים המוגנים בהם פוגעים המעשים, ובהם טוהר השירות הציבורי, השחתת המידות והפגיעה באמון הציבור. הוא הדגיש את מדיניות הענישה המחייבת עונשי מאסר בפועל גם לנותן השוחד וגם לנאשם נורמטיבי. אשר למעשים גופם, ב"כ המאשימה עמד על הנזק לציבור בכללותו, על היתרונות להם זכה הנאשם, על ריבוי המעשים ומשכם. ב"כ המאשימה גם ציין כי בקביעת המתחם יש ליתן ביטוי לצורך בהרתעת הרבים, אלא שבכך נתפס לכדי טעות, שכן נסיבה זו של הרתעת רבים נשקלת בתוך הענישה הקונקרטית ואינה קשורה לחומרת המעשים בנסיבותיהם ולקביעת מתחם הענישה. ב"כ המאשימה גדר את מתחם הענישה לתקופת מאסר שנעה בין 6 ל - 12 חודשי מאסר, לצד קנס משמעותי בגובה של עשרות אלפי ש"ח, שישקף את הפן הכלכלי במעשים ותכליתם, ויתחשב ביכולות הכלכליות של הנאשם. לעניין הענישה הקונקרטית, ב"כ המאשימה ציין כי בשקלול מידותיו הטובות של הנאשם, הזמן שחלף, עברו הפלילי הנקודתי שהתיישן, נכונה המאשימה לענישה בחלק התחתון של רף הענישה שתרוצה מאחורי סורג ובריח.
לבקשת בית המשפט נדרש ב"כ המאשימה גם לעונשו של בן גיאת שהורשע בשש עבירות של לקיחת שוחד ושתי עבירות של מרמה והפרת אמונים, בגדרן נכללו גם שתי העבירות שיוחסו לנאשם אשר באחת הורשע ומאחת זוכה. ב"כ המאשימה הבהיר כי המאשימה קבעה בעניינו של בן גיאת מתחם ענישה לשתי עבירות לקיחת השוחד הנוגעות לנאשם שנע בין 8 חודשי מאסר ל - 24 חודשים. עוד צוין כי על בן גיאת נגזר עונש של שנת מאסר ביחס לכל המעשים, וכי על פסק הדין תלויים ועומדים ערעורים הדדיים.
ב"כ הנאשם עמד על שורה של נסיבות שיש להן חשיבות לצורך קביעת מתחם הענישה, ובהן העובדה שבן גיאת עצמו ציין כי הפנייה לנאשם הייתה בהקשר של פילנתרופיה, עזרה לנזקקים. הנאשם קיבל מבן גיאת בקשת עזרה לסיוע במצוקה כספית בערבי חגים, ונהג בו כפי שנהג בנזקקים אחרים. היוזמה למתת מקורה בפניות חוזרות ונשנות מצד בן גיאת, שהנאשם לא יכול היה להשיב פניו ריקם. לפיכך, לטענת הסנגור לא קיים מימד של שחיתות בדרגת חומרה גבוהה והזיקה הראשונה של העברת הכספים הייתה אותה נזקקות נטענת ולא אינטרסים שקשורים לתפקידו של בן גיאת. כמו כן רואה הסנגור בנאשם גורם פאסיבי יותר שנגרר ונענה לבקשה שהתבקש. לעניין התמורה, הדגיש ב"כ הנאשם כי הנאשם לא פנה בבקשה להפחתת קנסות, והעניין שלו בגובה הקנסות היה מוגבל רק לאותם מקומות שבהם לא עבד באמצעות קבלני משנה. בנסיבות אלה מתחם הענישה נע בין המנעות מהרשעה לבין תקופת מאסר שניתן לרצותה בעבודות שירות. ב"כ הנאשם הציג פסיקה התומכת בגישתו. ב"כ הנאשם טען גם כי מתחם הענישה שמציגה המאשימה אינו תואם את מתחם הענישה שהציגה בפרשת בן גיאת, שכן שם מדובר היה בלוקח השוחד והמתחם נגע לשתי העבירות של מתן שוחד ולא רק לזו בה הורשע הנאשם
לעניין הענישה הקונקרטית, הפנה הסנגור לראיות ההגנה לעונש מהן ניתן היה ללמוד על מידותיו הטובות יוצאות הדופן של הנאשם, ועל אישיותו ותרומתו לחברה. הוא עמד על הפגיעה הקשה שמסבה ההרשעה עצמה להמשך עיסוקו של הנאשם וליכולתו להשתתף במכרזים. הוא התייחס לפגיעה בשמו הטוב והפגיעה במשפחתו בעקבות זאת. הוא עמד על חלוף הזמן, ועתר בשל מכלול השיקולים ותרומתו יוצאת הדופן של הנאשם למדינה ולחברה, להקל עמו הן בהיבט עונש המאסר והן בהיבט של הענישה הכספית.
הנאשם ביקש התחשבות מצד בית המשפט.
דיון והכרעה
עבירות השוחד הן עבירות חמורות בשל ההשחתה הטבועה בהן, הפגיעה בשלטון החוק, בטוהר השירות הציבורי ובאמון הציבור בעובדי הציבור. בתי המשפט השוו בין עבירות הסמים שמשחיתות את גוף האדם, לבין עבירות השוחד המשחיתות את הגוף הציבורי.
מדיניות הענישה ביחס למעשי שוחד היא מחמירה ומוחשית, נותנת משקל נכבד להיבט ההרתעה, וכוללת על פי רוב עונשי מאסר ממש ולו לתקופות שאינן ממושכות, ולעיתים עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לתקופה המקסימלית שניתן לרצותה בעבודות שירות או קרוב לכך. זאת לצד ענישה כספית נכבדת שנועדה לעקר את הכדאיות הכלכלית שבמעשים.
המחוקק ובתי המשפט בעקבותיו מבחינים בין חומרת הענישה כלפי לוקחי השוחד לבין חומרת הענישה כלפי נותני השוחד. לא רק שעונשיהם כקבוע בחוק העונשין הם שונים, ובעת הרלבנטית למעשי העבירה שלפניי עמדו על מחצית הענישה, אלא שגם אופי הנפסדות במעשיהם שונה, שכן לוקח השוחד הוא עובד ציבור החב חובת נאמנות לציבור ומצופה ממנו סטנדרט התנהגות גבוה. מבלי למעט מן האמור, מודגשת חומרת מעשיו של נותן השוחד, בעיקר במצבים בהם מדובר בנותן שוחד שיטתי לעובדי ציבור אחדים, ובמקרים בהם היוזמה לשוחד באה מצידו, שכן אלמלא יוזמתו לא היה לוקח השוחד נכשל ופוגע באמון שהציבור נתן בו.
לעניין מדיניות הענישה, הצדדים הפנו את בית המשפט למגוון של פסקי דין. מבין פסקי הדין יש חשיבות לפסקי דין שניתנו שלא במסגרת אימוץ הסדרי טיעון שאז השיקולים אינם מתמצים בשיקולי ענישה גרידא. כמו כן יש חשיבות מבחינת הנסיבות לגובה סכומי השוחד, הגורם שיזם את השוחד ואופי הפעולה שתמורתה ניתן השוחד.
מבין פסקי הדין אני מוצאת לנכון להפנות לשלושה.
הראשון, ע"פ 4115/08
גלעד נ' מדינת ישראל, בעניינו של הנאשם שמעוני, עובד ציבור בכיר באל על שהורשע בלקיחת שוחד בקבלת מוצרים, הנחות והטבות בסכום כולל של אלפי שקלים כשהוא מעורב באופן פעיל בלקיחת השוחד, ובית המשפט העליון הקל בעונשו והעמידו על 7 חודשי מאסר, בציינו את החשיבות שיש לגובה השוחד ולסכום הנמוך של המתת. פסק הדין עוסק בלוקח שוחד, ובית המשפט ציין כי יש להבחין בין הלוקח לבין הנותן, כמובן. מצאתי לנכון להפנות אליו בשל ההתייחסות הקונקרטית לחשיבות של גובה סכום השוחד.
השני, ע"פ 2642/06
טאריף נ' מדינת ישראל, בו נותן השוחד היה חה"כ מכהן, השוחד עמד על 2,000$ והנאשם הורשע במתן שוחד ובמרמה והפרת אמונים לאחר שמיעת ראיות. בית המשפט גזר על הנאשם עונש מאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, ובית המשפט העליון ציין כי גזר הדין מאוזן ולא מצא הצדקה להתערב בו. מדובר אמנם בארוע יחיד, אך נותן השוחד הוא בעצמו עובד ציבור בכיר, נתון המהווה נסיבה של ממש לחומרה והוא היוזם של המעשה.
השלישי אליו הפנתה המאשימה, רע"פ 3429/02
יונה נ' מדינת ישראל, בו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק הדין בע"פ 2413/01 בעניינו של הנאשם, אשר הורשע במתן שוחד בהיקף של 4,350 ש"ח לגורם בכיר במשרד התעשיה, כשבתמורה המליץ לוקח השוחד לאשר לחברה תוספת השקעה וכתב אישור להקמת מבנה תעשיה במרכז ההשקעות. כתוצאה מאישור הבקשות על-ידי מרכז ההשקעות, קיבלה החברה שמחציתה בבעלות אותו נאשם כתבי אישור לקבלת מענקים בסך של 5,740,754 דולרים. בבית משפט השלום קבע השופט פיינברג כי יש מקום לריצוי עונש מאסר ממש בשל הנסיבות, ודומה שלאופי התמורה, ולהטבה הכספית העצומה בהיקפה, כמו גם לפגיעה הישירה בקופת המדינה במיליוני דולרים, הייתה השפעה ישירה על מסקנתו זו, ועל אישור גזר הדין בעמדת ערכאת הערעור.
יישום המדיניות העולה מפסקי הדין שצוינו על התיק שלפניי מעלה כי בסכומי שוחד נמוכים יחסית, יש חשיבות של ממש למיהות הגורם היוזם את המעשה ולאופי טובת ההנאה והתמורה והיקפן.